שמואל השופט

כשם שהמחזוריות של הטבע משתקפת בלוח השנה ובמנהגי העם כך, מנהיג שמואל דפוס קבוע נוסף בחיי העם. לעומת השלטון הריכוזי שאפיין את השופטים שקדמו לו ואת המלכים שיבואו אחריו, שמואל מנהיג נוכחות קבועה ותמידית בכל הארץ. והארץ שקטה עשרים שנה.

דתות של עמים אחרים השכנים לישראל מאפשרות לקיים פולחן לכמה אלים ולנהוג מנהגים של דתות אחרות במקביל. אך אמונת הייחוד הישראלית אוסרת זאת באיסור חמור. לפיכך, התנאי הוא חזרה למקורות ונטישת כל פולחן אחר.
באמירתו שמואל מרמז לציווי בספר דברים: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה).
כיום משתמשים בביטוי "מכל הלב" כדי לתאר החלטה שמתקבלת מתוך כוונה שלמה, ואף מתבצעת בפועל במלואה, ללא היסוסים או שלבי ביניים.

בפסל ניכרים סממנים יהודים ונוצרים גם יחד. האופן שבו מועמד שמואל, אופייני לאומנות הנוצרית. ובמקביל הוא מתואר אוחז בשופר, כלי פולחן יהודי. באופן זה הפסל משקף היטב את דמותו הרב־גונית של שמואל, המקובלת על הן על היהודים והן על הנוצרים.

היישוב מוזכר בהמשך ספר יהושע בשם "קריית בעל" על שם האל בעל הכנעני. כנראה שבשלב מאוחר יותר הוסב לשם הניטרלי 'קריית יערים', על שם היערות המקיפים את האזור הזה, כדי לדחות את זיהויו עם פולחן הבעל.
בשנת 1946 החלו להקים את היישוב קריית יערים, היישוב העברי הראשון בקו תל אביב־ירושלים, במקום המזוהה עם קריית יערים המקראית, בסמיכות לכפר אבו־גוש. בכתבה המכריזה על הקמת היישוב מסופר כי לצד העצים העתיקים שבאתר, ניטעו עוד 40 אלף עצי אורן. כמו כן, מצוין כי התגלו באדמת המקום עתיקות.

באזור שהגשמים בו מעטים, לא מפתיע שהוענק מקום מרכזי לבעל, אל הגשם. משמו גם נטבע המוּנח המתאר את החקלאות המתקיימת ממֵי הגשמים בלבד: "חקלאות בעל".
עשתורת (הפיניקים כינוה 'אשרה') נחשבת לרעייתו של בַּעַל, אל הסערה הכנעני. פולחן עשתורת היה נפוץ מאוד בארץ ישראל בייחוד בקרב נשים. צלמיות רבות של עשתורת נתגלו בחפירות ארכאולוגיות באזור ארץ ישראל. אחד הסמלים לעשתורת הוא העץ, ועצים גדולים היו חלק מפולחנה.

ארבעת הצומות האחרים נקבעו לאחר חורבן בית המקדש על ידי חז"ל לזכרו, והשישי הוא צום תענית אסתר. מנהג הצום קיים בדתות ובתרבויות שונות, מסיבות מגוונות ולמטרות שונות: כביטוי לצער, כתוספת לתפילה (בעיקר בעת בקשת רחמים), לצורך טיהור הגוף והנפש, לשם התכנסות ועוד. בפרק שלנו שמואל מבקש מהעם לצום כקבוצה לפני שיתפלל בעבורם לאלוהים, במעמד טקסי שיסמל את חזרתם בתשובה, כלומר את השיבה שלהם לעבודת אלוהים בלבד. הצום במקרים רבים במקרא ובספר שמואל הוא התכנסות ציבורית שמטרתה היטהרות ויצירת קשר מחודש עם אלוהים.